פסק-דין בתיק ה"פ 154/06

1.       בפני בקשת המבקשים, בה הם עותרים למתן מספר סעדים הצהרתיים, הנוגעים להסכם פשרה שנכרת בינם ובין המשיב מס' 1 (להלן - " הסכם הפשרה"), ואשר קיבל בתאריך 17.5.2004 תוקף של פסק דין במסגרת הליכים שהתקיימו בבית משפט זה בתיק ה"פ 71/03 (בפני כב' סגן הנשיא, י' יעקובי-שווילי). ואלה הסעדים ההצהרתיים המבוקשים:

(א)     להצהיר כי הסכם הפשרה בטל, מחמת שלא נוסח בתום לב על ידי המשיב מס' 1, ובניגוד לכוונת הצדדים;

(ב)      להצהיר כי הסכם הפשרה בטל מחמת הטעיה ועושק שהטעה המשיב מס' 1 את המבקשים;

(ג)      להצהיר כי כל הדירות, המצויות בבניין אשר ברח' פייסל 11 בחיפה, הושכרו לדיירים שונים, בשכירות שחלות עליה הוראות חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב - 1972 (להלן - " חוק הגנת הדייר");

(ד)      להצהיר, כי המבקשת מס' 4 מחזיקה בדירה בבניין הנ"ל בשכירות שחלות עליה הוראות חוק הגנת הדייר;

2.       המבקשת מס' 1 היא אמם של המבקשים 2 ו-3 והמשיב מס' 2, והמבקשת מס' 4 היא גרושתו של המשיב מס' 2. המבקשים 1 עד 3 הם בעלי הזכויות בבניין הבנוי במקרקעין הרשומים כחלקה 53 בגוש 10874. למשיב מס' 2 בעלות ב- 4/28 חלקים במקרקעין ולמבקשים 1 עד 3 24/28 חלקים.

          בבניין הבנוי במקרקעין קיימות 8 דירות מגורים, המושכרות לדיירים, ובאחת מהן מתגוררת המבקשת מס' 4. הבניין הבנוי במקרקעין לא נרשם כבית משותף, ועל כן זכויות הבעלות בכל הדירות משותפות לכל הבעלים, ומתפשטות בכל אתר ואתר בבניין.

3.       תחילתה של הפרשה בהלוואה בסכום של 30,000 (שלושים אלף) ש"ח שקיבל המשיב מס' 2 מאת המשיב מס' 1 (להלן - " הבנק") בתאריך 25.10.1990, לצורך שיפוץ אחת הדירות שבבניין, היא הדירה בה מתגוררת המבקשת מס' 4 (גרושתו). להבטחת פרעון ההלוואה שעבד המשיב מס' 2 את זכויותיו במקרקעין במשכנתה שנרשמה לטובת הבנק.

          משלא פרע המשיב מס' 2 את ההלוואה, פתח הבנק בהליכים למימוש המשכנתה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה.

4.       ההליכים בהם פתח הבנק נגד המשיב מס' 2, נפתחו כלפי הדירה שהוחזקה על ידי המבקשת מס' 4, היא הדירה שנסקרה על ידי שמאי מטעם המשיב מס' 1 בעת מתן ההלוואה למשיב מס' 2. יצוין, כי דירה זאת היא הדירה שלשם שיפוצה קיבל המשיב מס' 2 את ההלוואה מאת המשיב מס' 1.

          בעקבות ההליכים בהם פתח הבנק נגד המשיב מס' 2, אשר כללו הליכים לפינוי הדירה כדי שניתן יהיה למכור אותה ולממש את המשכנתה, פנה המשיב מס' 2 לעו"ד עבד קסום ושאל בעצתו. עו"ד קסום, אשר העיד בפני, מסר, כי סבר שאין מקום להגיש תביעה בשמו של המשיב מס' 2, אך לעומת זאת סבר, כי דווקא למבקשים יש סיבה להתנגד להליכים שננקטו מטעם המשיב מס' 1, שכן זכויותיהם של המבקשים מתפשטות בכל אתר ואתר בבניין, והבנק לא היה רשאי לפגוע בזכויותיהם שלהם בדירה המוחזקת על ידי המבקשת מס' 4.

5.       בעקבות התייעצויות המשיב מס' 2 עם עו"ד קסום, והתייעצויות נוספות שקיים לאחר מכן עם המבקשת מס' 1, הגיש עו"ד קסום תובענה לבית משפט זה, על דרך המרצת הפתיחה, בה עתר למתן צו שימנע נקיטת הליכי פינוי נגד המבקשים. התובענה קיבלה מספר 71/03, ובה טענו המבקשים, כי לא קיבלו כל הלוואה מהבנק, וממילא אינם חייבים לו סכום כסף כלשהו, ועל כן אין הבנק רשאי לנקוט בהליכים לפינויים מהדירה המוחזקת על ידי המבקשת מס' 4.

          הגם שלכאורה הטענה יכולה להיחשב כטענה נכונה מבחינה משפטית, הרי היא בבחינת "טובל ושרץ בידו". נזכור, כי המשיב מס' 2 פעל לקבל הלוואה לשם שיפוץ דירה בבניין, ואם טענת המבקשים היא, כי הם בעלי 24/28 חלקים בדירה ששופצה, כי אז ברור הדבר, שכספי ההלוואה שקיבל המשיב מס' 2 נועדו להשביח את הנכס שבבעלותם. לפיכך, אם היו המבקשים נוהגים בתום לב, מצופה היה שיפעלו לסייע לאחיהם, המשיב מס' 2, להחזיר למשיב מס' 1 את כספי ההלוואה. ואולם, במקום לסייע למשיב מס' 2 להחזיר את ההלוואה, נקטו המבקשים בהליכים שלמעשה מסייעים למשיב מס' 2 להתחמק מלהחזיר את ההלוואה.

          עתה, צא וראה: המשיב מס' 2 הוא בעל זכויות במקרקעין, אך נראה כי אין הוא עושה דבר כדי לממש זכויותיו ולסלק חובותיו. הבנק, מאידך, בבואו לממש את המשכנתה לצורך סילוק ההלוואה שנתן למשיב מס' 2 לפני 17 (שבע עשרה) שנים, נתקל בקשיים שונים, ונאלץ להתמודד, בין היתר, עם טענות מטענות שונות שמעלים המבקשים. היתכן?

6.       על כל פנים, במהלך הדיונים בבית המשפט, התנהל מו"מ בין הצדדים, והמבקשת מס' 1 הביעה נכונותה לשלם לבנק סכום השווה לשווי זכותו של המשיב מס' 2 במקרקעין. המבקשת מס' 1 טוענת, כי הסכימה לשלם הסכום האמור כנגד רכישת זכויותיו של המשיב מס' 2 במקרקעין, וכי הוסכם שאם יבוצע התשלום, זכות המשיב מס' 2 תרכש כשהיא נקייה מהמשכנתה שנרשמה לזכות הבנק. לעומת טענת המבקשת מס' 1, הגורסת כי רצתה לרכוש חלקו של בנה במקרקעין, מסר עו"ד קסום בעדותו, כי רצונה של המבקשת מס' 1 היה להביא למחיקת המשכנתה הרשומה על זכויותיו של המשיב מס' 2.

7.       לצורך הערכת שווי זכותו של המשיב מס' 2 במקרקעין עליהם בנוי הבניין, מינה בית המשפט מומחה מטעם בית המשפט, הוא שמאי המקרקעין מר ד' ברלינר. המומחה מר ברלינר הגיש לבית המשפט חוות דעת, ולפיה שווי זכותו של המשיב מס' 2 מגיעה כדי הסך 15,000 דולר.

8.       בתאריך 4.7.04, ובעקבות חוות דעתו של השמאי ברלינר, הגישו ב"כ הצדדים לבית המשפט "הודעה על הסכם פשרה", ובית המשפט סימן את ההודעה באות "א". ההודעה נחתמה על ידי עו"ד ע' קסום שייצג באותה עת את המבקשים מחד גיסא ועל ידי עו"ד גב' י' הברפלד אברהם, ששימשה אז כבאת כוח הבנק, וזו לשון ההודעה:

"הצדדים מתכבדים להודיע לכב' בית המשפט כי הגיעו לידי הסכם פשרה כדלקמן:

1.       התובעים/המבקשים ישלמו למשיב מס' 2 [הוא הבנק בהליך שלפני - י"כ] בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ סך של 15,000 דולר.